בית המשפט דחה עתירה לקבלת שמות של יבואני גופרית 

מאמר זה עוסק בעתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע בגין הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 231א2 לפקודת המכס שזוהי לשונה "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע פקודה זו, אלא בהתקיים אחד מאלה....".

העותר, בעלים של חברה לחיפושי נפט וגז טבעי, שמושבה בארה"ב, פנה לרשות המיסים באמצעות בא כוחו, בבקשה לקבלת מידע אודות הזהויות של הגורמים המייבאים גופרית מקזחטן.

ראש תחום בכיר פניות הציבור ברשות המיסים השיב לעותר כי הבקשה נדחית היות ולפי סעיף 231 א לפקודת המכס ולפי סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, לא ניתן למסור מידע ספציפי על חברות או יבואנים מטעמים של סודיות פיסקאלית וכן נאלץ הוא לדחות את הבקשה מטעמים של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע.

בשל תשובתו זו, הוגשה העתירה לבית המשפט

בעתירתו טוען העותר כי הנימוק שעניינו חשש מפגיעה בפרטיות איננו רלוונטי לענייננו כיוון שעסקינן בתאגידים ולאלה אין זכות לפרטיות. כמו כן טוען העותר, כי המידע המבוקש איננו בא בגדרי הוראת הסודיות שבסעיף 231א2(א) לפקודת המכס, כיוון שלא מדובר ב"ידיעה שהגיעה" לרשות אגב ביצוע פקודת המכס, אלא מדובר במידע שנאסף ונוצר על ידי רשות המיסים.

ולבסוף, העותר טוען כי אחת מיבואניות הגופרית – חברת כי"ל – ויתרה על הסודיות בכך שגלתה בדו"חות הכספיים שלה כי היא מייבאת גופרית מקזחסטן.

בית המשפט קבע כי היות ומקורו של המידע המצוי בידיה של רשות המיסים לגבי הגופרית המיובאת לישראל הוא ברשימוני יבוא שמגישים אליה יבואני הגופרית, הרשות אינה אוספת את המידע אלא המידע בגדר ידיעה שהגיעה לידי הרשות אגב הפעלת הפקודה ולכן הוראת סעיף 231א2 חלה על המידע המבוקש.

בית המשפט מפנה להוראת סעיף 231א2 לפקודת המכס הקובעת כי לא תגולה ידיעה שהגיעה לידי הרשות אלא בנסיבות אלה:

" (1)      שר האוצר התיר לגלותה;

(2)       המידע נדרש לרשות המכס או לרשות מוסמכת לשם ביצוע פקודה זו או ביצועו של חוק אחר המסדיר ייבוא או ייצוא של טובין או פיקוח על טובין מיובאים או מיוצאים, או התקנות לפיהם, במקרה ובמידה שנדרש; בפסקה זו, "רשות מוסמכת" – כהגדרתה בסעיף 2ב(א) לפקודת הייבוא והייצוא;

(3)       נדרש לגלותה בהליך משפטי לפי פקודה זו או חוק מסים כמשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967;

(4)       המידע הוא כמפורט בסעיף 384א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, או בתקנות לפיו, ובלבד שמידע כאמור יימסר למוסד לביטוח לאומי ושמידע זה נדרש לתכליות האמורות באותו סעיף, ובמידה שנדרש".

בית המשפט קבע כי אף אחת מהנסיבות הללו לא מתקיימת, ומכאן שהוראת הסודיות עצמה איננה מאפשרת את גילוי המידע, ועל כן אין לגלותו מכוח חוק חופש המידע.

בית המשפט ציין כי אף אם היה קובע כי מכוח סעיף 17 לחוק חופש המידערשאי הוא להתיר את גילוי המידע המבוקש על ידי העותר, הרי שלא ניתן לקבוע כי יש עניין ציבורי בגילוי המידע אשר גובר על הטעם לדחיית הבקשה. בבקשה המקורית שהגיש העותר לרשות המיסים, וכן בעתירתו, לא הרחיב העותר לעניין האינטרס שלו בקבלת המידע, אלא  הוא הסתפק באמירה כללית לפיה המידע דרוש לו לצורך "מחקר". רק בדיון שהתקיים בעתירה גילה ב"כ העותר כי המידע דרוש לעותר לצורך בחינת האפשרות להגיש תביעות נגד גורמים שונים בשל הפרת חוזים, לטענת העותר, לאספקת גופרית מקזחסטן.

כך או כך, לא מדובר באינטרס ציבורי המחייב את גילוי המידע, ובוודאי שאינטרס העותר איננו גובר על האינטרס הציבורי שנישומים יגישו דיווחי אמת לרשויות המס.

על בסיס האמור לעיל דחה בית המשפט את העתירה וקבע כי העותר יישא בהוצאות רשות המיסים בסך של 15,000 ש"ח.

עת"מ 12395-12-18 גרינברג נ' רשות המסים. בפני כב' השופט אברהם רובין. פסק דין מיום 19.9.19.

5129371

*           *           *